השארתי חפץ במרפסת והוא עף ברוח רגילה ושבר חלון של שכן – האם האדם שהניח חייב לשלם?

השולחן ערוך והסמ"ע (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן תיח) מגדירים חפצים דוממים (כמו אבנים, סכינים, עציצים או קורקינטים) שהונחו במקום גבוה פתוח, ועפו למטה מחמת רוח רגילה ושכיחה ("רוח מצויה") – כתולדה ישירה של אש. המניח חפץ במקום שבו הרוח הרגילה מסוגלת להפילו, נחשב כמי שייצר את תנאי הנזק בידיו ופשע בשמירת ממונו. בדיון בבית המדרש חודש כלל גדול: אם ההורים השאירו חפצים כבדים או שבירים במרפסת במקום נגיש לילדים קטנים, והילד העיף את החפץ למטה – ההורים חייבים לשלם מדין אש ואבנו וסכינו. הטעם לכך הוא שבבית עם ילדים, מעשיהם של הקטנים נחשבים הלכתית כמאורע צפוי ושכיח לחלוטין (השקול ל"רוח מצויה"), ועל ההורים מוטלת האחריות המלאה למנוע את העמדת המזיק במקום סכנה.