מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
אדם שהחנה את רכבו בשעות הלילה המאוחרות בחניה פרטית ריקה של חברו (או בחניה השייכת לנכס שאינו עומד להשכרה באותה שעה), מבלי שנגרם לבעל החניה שום חיסרון, עיכוב או הפסד ממוני – בדיעבד פטור מתשלום, מפני שחל על כך הכלל ההלכתי "זה נהנה וזה לא חסר — פטור".
בסוגיה זו (הקשורה לחושן משפט סימן שס"ג).
בשיעור הובאה דוגמה מעשית מהחיים העירוניים: אדם שהגיע בשעה שתיים בלילה לרחוב צפוף, וראה חניה פרטית ריקה שבעליה אינו נמצא שם באותה שעה. הנהג החנה את רכבו עד לפנות בוקר ונסע לדרכו. בעל החניה גילה זאת מאוחר יותר ותבע ממנו דמי חניה. ניתוח הדין מראה: כיוון שבשעות הלילה הללו לא עמדה החניה להשכרה לאחרים, ולא נמנע מבעל החניה להחנות את רכבו שלו (מפני שלא היה במקום ולא חסר דבר), הרי זה מקרה מובהק של "זה נהנה וזה לא חסר". אמנם, לכתחילה אסור לאדם להשתמש ברכוש חברו ללא רשות, ואם מדובר בחניון בתשלום או בחניה העומדת להשכרה – חייב לשלם את דמי ההנאה כפי מחיר השוק (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שס"ג).
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.
