מהו "דין אומדנא" בדיני ממונות, והאם בית דין יכול להוציא כסף מאדם על סמך הערכה והיגיון בלבד ללא עדים?

רבני בית המדרש פירטו את המקורות ליכולת האכיפה של הדיינים על פי הלב והשכל:

• ראיות היסטוריות מהתורה: בדיון הובאו ראיות מפורסמות ליכולת השפיטה על פי אומדנא: המקרה של שלמה המלך במשפט של שתי האימהות (שאמר "גזרו את הילד החי" וגילה מי האם האמיתית על פי רחמיה), וכן מהגמרא במסכת בבא בתרא (דף נח) על חכמים שציוו להכות על קברו של אב כדי לגלות למי מהבנים מגיעה הירושה.
• הלכה למעשה בבטון וספרים: פסק הפתחי תשובה (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן א) קובע שאם לאדם יש הוכחה הגיונית מובהקת (כגון שגנבו לו בטון או ספרים יקרים, ויש סימנים נסיבתיים ברורים בשטח שמובילים אל הפולש), מותר לו אפילו לעשות "עביד אינש דינא לנפשיה" (לעשות דין לעצמו) ולתפוס את הרכוש, ובית הדין יגבה לו את הממון על סמך אותה הערכה מוכחת, אף על פי שאין עדים שראו את מעשה הגנבה ישירות בעיניהם.