חתימה מופרכת על חוזה או בנק – האם חתימה מחייבת גם כשתוכנה אינו הגיוני?

מרן הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל קבע יסוד הלכתי מובהק: "חתימה מופרכת שאינה הגיונית – אינה חתימה כלל".

משל למה הדבר דומה: אדם שחתם בבנק על טופסי פתיחת חשבון, ולמחרת טען פקיד הבנק: "חתמת כאן באותיות הקטנות שאתה נהפך לעבד עברי שלנו!". פשוט וברור לכל בר דעת שאין לחתימה זו שום תוקף משפטי או הלכתי, מפני שאין אדם מעלה על דעתו שחתימתו מתייחסת להתחייבות המופרכת מן הדעת.

המקור ההלכתי ליסוד זה בסוגיה זו (הקשורה לחושן משפט סימן ע"ז), בנדון אדם שחתם למלווה חוזה שבו נכתב: "אני מתחייב שלא להחרים את המלווה בשום פנים ואופן". כשאותו מלווה בא לגבות ממנו חוב כפול שלא כדין, באים לבית הכנסת ומכריזים חרם כללי על כל מי שמחזיק גזלה בידו. המלווה אינו יכול להסתמך על חתימת הלווה ולטעון: "הרי חתמת שלא תחרים אותי!", מפני שאין אדם מסכים מראש שיגזלו ממנו ממון כפול, וחתימה כזו נחשבת כחסרת תוקף הלכתי (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן ע"ז).