מתוך שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א בדיני ממונות, נזיקין והלכות גזילה
אדם שגזל מחברו חפץ או ממון, ואחר כך הודה בגזלה וביקש להשיבה, אלא שהנגזל העתיק את מגוריו לעיר אחרת או למדינה מרוחקת – אין הגזלן חייב לרדוף אחר הנגזל למרחקים, אלא יודיעו שהגזלה שמורה עבורו, והנגזל הוא שצריך לבוא וליטול את שלו.
בסוגיה זו (הקשורה לחושן משפט סימן שס"ז).
מקור הדין מיוסד על תקנת חז"ל הידועה כ"תקנת השבים", שנועדה להקל על החוטא המבקש לשוב בתשובה, שלא להטיל עליו הוצאות וטרחאות מופרזות בדרכים. בשיעור הובאה מחלוקת הפוסקים בביאור דין זה:
- שיטת הרשב"א וערוך השולחן: הפטור לרדוף אחר הנגזל הינו תקנת חכמים מיוחדת ("תקנת השבים") כדי שלא לנעול דלת בפני השבים.
- שיטת הש"ך והנתיבות המשפט (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שס"ז): הש"ך מחדש שזהו עיקר הדין מן התורה: ברגע שהגזלן הודה והעמיד את הגזלה ברשות הנגזל, יצא מידי גזלן, ומשם ואילך מוטלת החובה על הנגזל לבוא וליטול את ממונו. יתרה מזו, אפילו אם דווקא הגזלן הוא זה שעזב את הארץ, משהודה והודיע לנגזל שהחפץ שמור עבורו, אין הגזלן חייב לשלוח את החפץ אל הנגזל, אלא הנגזל מגיע אל מקום החפץ ונוטלו (סמ"ע ונתיבות המשפט שם).
התשובות נערכו על פי שיעורי הרב אלחנן פרץ שליט"א ועל פי פסקים שקיבל מאת הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל ומגדולי הפוסקים, והן לעיון בלבד. אין לסמוך על האמור כאן להלכה למעשה, ובשאלה פרטית יש לפנות לרב או לבית הוראה.
