מהו "דין מעמיד" באש ובבהמה, והאם אדם חייב על נזק שנעשה על ידי מישהו אחר שרק הועמד שם?

יסוד דין מעמיד מופיע בחושן משפט (סוגיה הקשורה לחושן משפט סימן שצד):

• מעמיד בהמה וכלב: המקיש על בהמת חברו במקל או מושיט לה אוכל ומעמיד אותה על גבי קמת חברו, אף על פי שהבהמה אינה שלו – הוא חייב על כל מה שהיא אוכלת ומזקת. תוספות מבארים שהחיוב הוא מדין אש, משום שהמעמיד יצר את התנאים הוודאיים להתפשטות הנזק בשטח.
• החלת הדין על בני אדם ופועלים: בבית המדרש הרחיבו את היסוד הזה למקרים אקטואליים: אדם שהביא פועלים ללא אחריות או שהעמיד ילדים קטנים בתוך חדר או סוכה שיש בהם חפצים שבירים ויקרים, והיה ברור כשמש שהם ישברו את הכלים – המעמיד אינו יכול להתנער מאחריות ולומר "הילד שבר". ברגע שההעמדה היא בבחינת "פסיק רישא" לנזק, דינו של המעמיד כמי שהניח אבן וסכין בראש הגג, והוא נושא במלוא חיובי הממון.